ח'טיב נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצויים בסכום של 71,000 ₪ שהוגשה נגד חברת ביטוח וסוכניה בהסתמך על עילה חוזית ולחילופין על עילה נזיקית. יסודה של התביעה הוא בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.10.09, שבעקבותיה חויב התובע לפצות את בעליו של הרכב האחר שהיה מעורב בתאונה בגין נזקיו. לטענת התובע במועד התאונה הייתה לרכב שבו נהג פוליסת ביטוח צד ג', ועל כן חייבת חברת הביטוח לשלם לו את הנזקים שבהם חויב. לחילופין, וככל שאומנם יתברר כי במועד התאונה לא הייתה פוליסה תקפה, נבע הדבר מעוולות שבוצעו על ידי הנתבעים, שבגינן חייבים הם לפצותו בגין נזקיו.

הרקע העובדתי

במועדים הרלבנטיים לתביעה זו הייתה בתו של התובע הבעלים של רכב מסוג אופל אסטרה (להלן: "הרכב").

ביום 29.9.08 פנה התובע לסוכנות הביטוח של נתבע מס' 3, סוכן ביטוח (להלן: "סוכנות הביטוח" ו"הסוכן" בהתאמה), בבקשה לבטח את הרכב בביטוח צד ג'. התובע חתם על הצעה ורכש ביטוח צד ג' של נתבעת מס' 1 (להלן: "חברת הביטוח") לרכב, הכולל ביטול השתתפות עצמית, תמורת סכום של 1,402 ₪. באותו מעמד לא שילם התובע את הפרמיה עבור הביטוח.

ביום 5.10.08 הנפיקה חברת הביטוח לתובע את פוליסת הביטוח לתקופה שראשיתה ביום 1.10.08 וסיומה ביום 30.9.09.

משלא שילם התובע את הפרמיה עבור הביטוח ביטלה חברת הביטוח ביום 1.2.09 את הפוליסה.

ביום 12.2.09 שלחה חברת הביטוח למבוטחת, היא בתו של התובע, התראה לתשלום חוב הפרמיה טרם נקיטת הליכים משפטיים.

ביום 21.5.09 הגיע התובע לסוכנות הביטוח. בעוד שלטענת התובע שילם במועד זה את מלוא הפרמיה ונאמר לו "שהכל בסדר", טוענות הנתבעות כי התובע שילם סכום של 1,250 ₪ בלבד, ועל כן לא ננקטו צעדים להקמת הפוליסה מחדש.

ביום 15.9.09, בעת שנהג התובע ברכב, ארעה תאונת דרכים בינו לבין רכב נוסף שבבעלות "אלביט מערכות בע"מ" (להלן: "אלביט"). אלביט הגישה נגד התובע תביעה כספית, אשר הסתיימה בהסכם פשרה שלפיו ישלם התובע לאלביט סכום של 41,000 ₪.

גדר המחלוקת

התובע טוען כי הפוליסה בוטלה שלא כדין, ולחילופין כי אף אם נעשה הביטול כדין התרשלו הנתבעים בכך שלא הקימו אותה מחדש בחודש מאי 2009. ואילו הנתבעים טוענים כי הפוליסה בוטלה כדין, וכי לא הוקמה מחדש הואיל והתובע לא שילם את מלוא הפרמיה.

לגבי הנזקים הנטענים על ידי התובע טוענים הנתבעים כי התובע לא עמד בחובתו להקטין חלק מנזקים אלה.

דיון והכרעה

לנוכח גדר המחלוקת בין הצדדים יש לבחון תחילה את השאלה אם ביטול הפוליסה על ידי חברת הביטוח נעשה כדין. אם התשובה לשאלה זו שלילית התוצאה היא כי הפוליסה הייתה תקפה במועד האירוע, ובכך יסתיים הדיון. ואילו אם אמצא כי הפוליסה בוטלה כדין יש מקום לבחון את יתר טענותיו הנזיקיות של התובע ביחס לטיפולם של הנתבעים בהקמת הפוליסה מחדש.

אם אמצא כי ביטול הפוליסה היה שלא כדין, או כי יש ממש בטענות התובע בדבר הפרת חובות הנתבעים כלפיו באי הקמתה מחדש, אבחן את טענות הצדדים ביחס לנזקים נשוא התביעה.

ביטול הפוליסה:

סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע מהו אופן ביטולה של פוליסה במקרה של אי תשלום דמי הביטוח במועד. הסעיף קובע:

"לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן".

ההלכה הפסוקה קבעה כי דרך הביטול הקבועה בסעיף הינה קוגנטית ואינה ניתנת להתנאה אלא לטובת המבוטח או המוטב, כפי שנקבע בסעיף 39(ב) לחוק חוזה הביטוח. חוק חוזה הביטוח הינו חוק צרכני, ומטרתו של סעיף 15 הינה למנוע ביטול של הכיסוי הביטוחי מחמת התרשלות או שכחה של בעל הפוליסה (ראה: ע"א (מחוזי ת"א) 2612/01 אזולאי אלון נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (5.8.04); בש"א (מחוזי ת"א) 1606/04 הראל חברה לבטוח בע"מ נ' יוספה סגל (3.4.05)).